Winning entries could not be determined in this language pair.There were 16 entries submitted in this pair during the submission phase, 5 of which were selected by peers to advance to the finals round. Not enough votes were submitted by peers for a winning entry to be determined.Competition in this pair is now closed. |
מי שיגר את העגבנייה הגורלית ההיא שהתחילה את מהפיכת "לה טומטינה"? האמת היא שאיש אינו יודע. אולי היה זה מרד נגד פרנקו, או קרנבל שיצא משליטה. לפי הגרסה המקובלת יותר של הסיפור, הכול התחיל בפסטיבל לוס גיגנטס (תהלוכת בובות ענק העשויות מעיסת נייר). המקומיים ביקשו לביים קטטה כדי לזכות בתשומת לב. הם עברו ליד עגלת ירקות שעמדה בסמוך והחלו להשליך עגבניות בשלות זה על זה. עוברים ושבים תמימים התערבו אף הם עד שהאירוע כולו התעצם והפך לתגרת ענק של פירות מעופפים. אמנם היוזמים נאלצו לפצות את סוחרי הירקות בכסף, אך הדבר לא מנע את הישנותן של מלחמות נוספות עקובות ממיץ עגבניות – ואת הולדתה של מסורת חדשה. בשנות החמישים של המאה הקודמת, מתוך חשש מהתעצמות התופעה עד כדי אובדן שליטה, חוקקו השלטונות חוקים נוקשים, לאחר מכן הגמישו אותם, ולבסוף קבעו מחדש סדרה של איסורים. בשנת 1951 נכלאו בבית הסוהר מספר תושבים מקומיים שעברו על האיסורים הללו, עד שמחאה ציבורית גרמה לשחרורם. המחאה המפורסמת ביותר נגד איסור העגבניות התרחשה בשנת 1975, כאשר פעילים התומכים במלחמות העגבנייה ארגנו לה הלוויה מפוברקת, עם כל התוספות, כולל ארון מתים ומצעד המת. לאחר שנת 1957, החליט הממשל המקומי לזרום עם רחשי הציבור, קבע כמה חוקי יסוד, ובזאת אומצה סופית המסורת המשוגעת. אף כי לעגבנייה שמור מקום הכבוד באירועים, כל שבוע החגיגות העמוס מוביל להילולה המרכזית, היא חגיגת הפטרונים הקדושים של העיירה ברונול: הבתולה הקדושה מריה, והקדוש לואי ברטרנד. ההילולה כוללת תהלוכות רחוב, מוזיקה וזיקוקים בסגנון ספרדי ססגוני. וכדי להבטיח שיהיה לכם כוח לשרוד את הקטטה המתרחשת ובאה, מוגשת באותו הערב הפאלה המיתולוגית, הכוללת מנת אורז ולנסית, פירות ים, זעפרן ושמן זית. כיום, הפסטיבל ששוחרר זה מכבר מכל כבליו נדרש בכל זאת לעמוד בכמה כללי יסוד של סדר. המארגנים יצאו מדרכם עד כדי פיתוח זן של עגבניות לא טעימות במיוחד בשביל האירוע השנתי. החגיגות יוצאות לדרך בסביבות השעה עשר בבוקר, או אז אצים המתמודדים כדי לחטוף נתח נקניק חזיר על מקל שמנוני. עוברים ושבים מרססים רמקולים במים תוך כדי שירה וריקודים ברחובות. כשפעמון הכנסייה מכריז על שעת הצהרים, מתחילות להתגלגל אל תוך העיירה משאיות עמוסות עגבניות, בעוד הקהל מדקלם בקול עולה ומתגבר: עג-בנ-יה, עג-בנ-יה. ואז, עם הישמע הירי של תותח המים, מתחילה ההילולה המרכזית. זהו אור ירוק למעיכה ושיגור עגבניות לכל עבר, במתקפה עזה נגד כל המשתתפים האחרים. הטלות של עגבניות למרחקים ארוכים, פגיעות מטווח קצר, והפגזות מטווח בינוני. לא חשוב באיזה טכניקה תשתמשו, עד שהכול נגמר מובטח לכם שתיראו (ואף תרגישו) אחרת. כשעה לאחר יריית התותח, מוזמנים כל מפציצי העגבניות הספוגים במיץ להישאר ולהתבוסס בתוך ים של סלסת רחוב מעוכה, שבה לא נשאר כמעט דבר שמזכיר ממש עגבנייה. לבסוף, יריית תותח שנהיה מסמלת את תום הקרבות, עד לשנה הבאה. | Entry #19070 — Discuss 0 — Variant: Not specified Finalist
|
מי השליך את אותה עגבנייה גורלית ראשונה שהחלה את מהפכת 'לה טומטינה'? האמת? אף אחד לא יודע. אולי היה זה מורד שהתנגד לשלטונו של פרנקו, או קרנבל שיצא מכלל שליטה. על פי האמונה הרווחת, בשנת 1945, במהלך פסטיבל לוס גיגנטס (מצעד של בובות ענקיות העשויות מנייר), המקומיים ניסו לביים קטטה כדי למשוך תשומת לב. הם נתקלו בעגלת ירקות סמוכה והחלו להשליך זה על זה עגבניות בשלות. עוברי אורח תמימים נקלעו למהומה וכל האירוע הפך לתגרה המונית עם פירות שעפים לכל עבר. יוזמי הקטטה נאלצו לשלם למוכרי העגבניות, אך זה לא מנע מקרבות עגבניות נוספים להיווצר – וממסורת חדשה להיוולד. מחשש שהמצב יסלים ויצא מכלל שליטה, הרשויות חוקקו, ביטלו ואז השיבו על כנם סדרת איסורים בשנות ה-50. בשנת 1951, כמה מקומיים אשר הפרו את החוק נכלאו עד שקמה זעקה ציבורית שקראה לשחרורם. המחאה המפורסמת ביותר כנגד איסורי העגבניות אירעה בשנת 1957, כאשר התומכים ערכו הלוויה מדומה לעגבנייה, כולל ארון מתים ותהלוכה. אחרי 1957 הממשלה המקומית החליטה להתמודד עם הביקורת הציבורית, חוקקה מספר חוקים ואימצה את המסורת המוזרה לחיקה. על אף שהעגבניות הן אלה שבלב העניינים, נערך שבוע שלם של חגיגות עד למופע הסיום המרכזי. זוהי חגיגה למען הפטרונים הקדושים של בוניול, מריה הבתולה וסנט לואיס ברנרד, הכוללת תהלוכות רחוב, מוסיקה וזיקוקים ברוח המסורת הספרדית החגיגית. כדי לצבור כוח לקראת הקטטה העתידה לבוא, בערב הקרב מוגשת פאייה אפית, המציגה לראווה את המנה המזוהה עם ולנסיה – אורז, פירות ים, זעפרן ושמן זית. כיום, לפסטיבל החופשי הזה יש כמה תקנות לשמירה על הסדר. המארגנים אף הרחיקו לכת עד כדי גידול זנים מיוחדים של עגבניות שאינן מיועדות למאכל, אלא רק לאירוע השנתי. החגיגות מתחילות בסביבות השעה 10:00 בבוקר כאשר המשתתפים מתחרים ביניהם בניסיון להגיע לבשר חזיר התלוי על עמוד גבוה ושמנוני. עוברי האורח שוטפים בצינור מים את המשתתפים הנאבקים תוך שירה וריקוד ברחובות. כשפעמוני הכנסייה מצלצלים ב-12:00 בצהריים, משאיות עמוסות בעגבניות נכנסות אל העייר לקול קריאות הולכות וגוברות של "טו-מא-טה, טו-מא-טה!". אז, תותח מים יורה ונותן את אות הפתיחה לאירוע המרכזי. זהו האור הירוק לשיגור ומחיצת העגבניות במתקפה כוללת נגד שאר המשתתפים. זריקת עגבניות למרחק, התנקשויות מטווח אפס או זריקות קשתיות מטווח בינוני: לא משנה באיזו שיטה תשתמשו, כשכל זה ייגמר תיראו (ותרגישו) קצת אחרת. קרוב לשעה אחר כך, המפציצים ספוגי העגבניות נותרים לשחק בים של סלסת רחוב מעוכה כשבקושי ניתן למצוא דבר המזכיר עגבנייה, ויריית תותח שנייה מסמנת את סוף הקרב. | Entry #17375 — Discuss 0 — Variant: Not specified Finalist
|
מי היה האדם שיידה את אותה עגבניה גורלית שהציתה את מהפכת לה-טומטינה? למעשה איש אינו יודע. אולי זה היה מרד כנגד פרנקו או אולי קרנבל שיצא מכלל שליטה. לפי גרסת הסיפור המקובלת, בזמן חגיגות פסטיבל 'לוס חיגנטס' (מצעד של בובות ענק עשויות עיסת נייר) בשנת אלף תשע מאות ארבעים וחמש, מספר מקומיים תכננו להתחיל קטטה במטרה לקבל קצת תשומת לב. על דרכם נקרתה עגלת ירקות שעמדה בקרבת מקום והם התחילו להטיח עגבניות בשלות. צופים תמימים מן הצד נגררו להתרחשות עד שהאירוע הסלים והפך לתגרה המונית וסוערת של פירות מעופפים. המסיתים נאלצו לשלם למוכרי העגבניות, אבל התשלום לא מנע את הישנות קרבות העגבניות – ואת לידתה של מסורת חדשה. מחשש שההסלמה תצא מכלל שליטה, הטילו השלטונות בשנות החמישים סדרה של איסורים, שבעקבותיהם באו הקלות, ובעקבותיהן הושבו האיסורים על כנם. בשנת אלף תשע מאות חמישים ואחת, מקומיים שקראו תיגר על החוק נאסרו ושוחררו לבסוף רק לאחר שמחאה ציבורית תבעה את שיחרורם. באלף תשע מאות חמישים ושבע נערכה ההתרסה המפורסמת ביותר כנגד גזרות העגבניות כשהמתריסים קיימו לווייה מדומה שכללה ארון מתים ותהלוכת אבל. אחרי אלף תשע מאות חמישים ושבע, החליט הממשל המקומי ללכת עם הזרם, קבע מספר חוקים בנדון, ואימץ את המסורת המוזרה. אף על פי שהעגבניות תופסות את קדמת הבמה, שבוע חגיגות שלם מוביל לעימות המכריע. זוהי חגיגה של פטרוני הכפר בוניול, הקדושים לואי ברטרנד ומאריה הבתולה, הכוללת מצעדי רחוב, מוסיקה וזיקוקי דינור בסגנון ספרדי עליז. על מנת לאזור כוח לקראת הקטטה הממשמשת ובאה, מוגשת בערב הקרב פאייה ענקית, המהווה התגלמות של המנה הטיפוסית המפורסמת של ולנסיה, מנה של אורז, פירות ים, זעפרן ושמן זית. בימינו, נוספה לחגיגה חסרת המעצורים, מידה מסויימת של סדר. המארגנים אף הרחיקו לכת עד כדי טיפוח זן מיוחד של עגבניות בעלות טעם דוחה, במיוחד בשביל האירוע השנתי. החגיגות מתחילות בערך בעשר בבוקר כשמשתתפים מתחרים ביניהם בניסיון להגיע אל ירך חזיר שנתלית על עמוד משומן. צופים מן הצד מתיזים על המתמודדים מים בצינורות ובמקביל שרים ורוקדים ברחובות. כשפעמון הכנסיה מצלצל ומכריז על שעת הצהריים, משאיות עמוסות עגבניות נכנסות אל העיר, והשירה האדירה, הכמעט דתית – "עג-בנ-יות, עג-בנ-יות" – מגיעה לשיאה. אז, עם ירי של תותח מים, מתחיל האירוע המרכזי. ניתן האור הירוק למעיכת העגבניות ולשיגורן כנגד משתתפים אחרים במתקפת חורמה. משגרי עגבניות בירי תלול מסלול לטווח ארוך, מתנקשים מטווח אפס, מטילי רימונים לטווח בינוני. תהיה מה שתהיה שיטת היידוי שלכם, אחרי שיתפזר ערפל הקרב, אתם תיראו (ותרגישו) אחרת לגמרי. כשעה לאחר תחילת הקרב, מפציצים ספוגי מיץ עגבניות משחקים בים של רוטב רחוב סמיך בלבד, ללא עגבניה שלמה לרפואה. יריה שניה של תותח מכריזה על סוף הקרב. | Entry #18065 — Discuss 0 — Variant: Not specified Finalist
|
מי השליך את העגבנייה הראשונה והגורלית שהביאה למהפיכת 'לה טומטינה'? למעשה, לא ידוע. אולי היה זה מרד אנטי-פרנקו, או קרנבל שיצא משליטה. לפי הגרסה הפופולרית ביותר של הסיפור, במהלך 'פסטיבל הענקים' של 1945 (תהלוכת בובות-ענק עשויות עיסת נייר), כמה מקומיים רצו לביים תגרה כדי למשוך תשומת לב. בדרכם נקרתה עגלת ירקות והם החלו בהשלכת עגבניות בשלות. עוברי-אורח תמימים החלו להתערב והמערכה הסלימה והפכה לקרב ענק של פירות מעופפים. על המסיתים היה לשלם למוכרי העגבניות, אך הדבר לא מנע את התרחשותם של קרבות עגבניות נוספים - ואת תחילתה של מסורת חדשה. חוששים מהסלמה חסרת-שליטה, הרשויות הציבו, הסירו והציבו מחדש סדרה של איסורים במהלך שנות ה-50'. ב-1951, מקומיים שהפרו את החוק נאסרו, עד שזעקת הציבור הביאה לשחרורם. מעשה ההתרסה המפורסם ביותר כלפי האיסורים על קרבות העגבניות היה ב-1957, ובו נערך טקס הלווייה לעגבניות, כולל ארון קבורה ותהלוכת זכרון. אחרי 1957, החליטו השלטונות לזרום עם העניין, ומשקבעו כמה כללי יסוד, אימצו לחיקם את המסורת המטורפת. העגבניות הן אמנם החלק העיקרי, אך החגיגה מתחילה כבר שבוע ימים לפני האירוע המרכזי. זוהי חגיגה לכבוד הקדושים המגנים של בונול, מריה הבתולה וסנט לואיס ברנרד, הכוללת תהלוכות רחוב, מוסיקה וזיקוקי די-נור על-פי המסורת הספרדית הססגונית. כדי לצבור כוחות לקראת הקטטה הקרבה ובאה, בערב הקטטה מוגשת פאייה לתפארת, מנה ולנסיאנית טיפוסית המורכבת מאורז, פירות ים, זעפרן ושמן זית. כיום, הפסטיבל חסר-המעצורים נערך במידה של ריסון. המארגנים הגדילו לעשות ופיתחו זן מיוחד של עגבניות שאינן ראויות למאכל רק למצורך המאורע השנתי. החגיגות מתחילות ב-10 בבוקר, כאשר המשתתפים מתחרים בטיפוס אל נתח חזיר המותקן בראש תורן שמנוני. אנשי הקהל מתיזים על המטפסים מים בעודם שרים ורוקדים ברחובות. כשפעמון הכנסיה מודיע על שעת הצהריים, משאיות עמוסות עגבניות נפרסות ברחבי העיר, לקול צעקות הקהל, "עג-בנ-יות! עג-בנ-יות!" תותח מים יורה את יריית הפתיחה והאירוע המרכזי מתחיל. המשתתפים קיבלו אור ירוק להתחיל בריסוק והשלכת עגבניות אל עבר חבריהם. מטילי עגבניות למרחוק, מתנקשים מטווח אפס והשלכה מסובבת מטווח בינוני - לא משנה באיזו טכניקה תבחרו, בסופו של עניין אתם תיראו (וגם תרגישו) שונים לחלוטין. כשעה מאוחר יותר, לוחמים ספוגי עגבניה נשארים ברחובות כדי לשחק בים של רוטב סמיך, ואף עצם דמוי-עגבניה כבר לא נראה לעין. ירייה שנייה מפי התותח מסמלת את תום הקרבות. | Entry #17246 — Discuss 0 — Variant: Not specified Finalist
|
מי השליך את אותה עגבנייה גורלית, אשר החלה את מהפיכת לה טומטינה? האמת היא שאף אחד אינו יודע. אולי היה זה מורד אנטי-פרנקו כלשהו או קרנבל שיצא משליטה. על-פי הגרסה הנפוצה ביותר של הסיפור, במהלך הפסטיבל לוס גיגנטס בשנת 1945 (מצעד בובה ענקית עשוית עיסת נייר), המקומיים ניסו לביים קטטה במטרה למשוך מעט תשומת לב. הם נתקלו בעגלת ירקות קרובה והחלו להשליך עגבניות בשלות. צופים תמימים התערבו והאירוע הסלים והפך לתגרה מסיבית של פרות מעופפים. המסיתים נאלצו לשלם למוכרי העגבניות, אמנם זה לא מנע את קרבות העגבניות הנוספים ואת לידתה של מסורת חדשה. תוך חשש מפני הסלמה פרועה, הרשויות חקקו, נרגעו ואז חזרו והטילו סדרת איסורים בשנות ה-50. בשנת 1951 המקומיים אשר קראו תיגר על החוק, נאסרו עד להיערכותה של מחאה ציבורית, שקראה לשחרורם. המעשה החצוף ביותר כנגד איסורי העגבניות קרא בשנת 1957, כאשר תומכי המסורת ערכו הלווית עגבניות מדומה שלמה עם ארון קבורה ותהלוכה. לאחר שנת 1957 השלטון המקומי החליט להשלים עם גורלו, קבע מספר כללים לאירוע ואימץ את המסורת המטורפת. למרות שהעגבניות תופסות מקום מרכזי, שבוע של חגיגות מוביל לעימות הסופי. זוהי חגיגה של הפטרונים הקדושים של בוניול, הבתולה מריה ולואיס ברטרנד הקדוש, מלווה בתהלוכות רחוב, מוזיקה וזיקוקים בסגנון ספרדי שמח. בכדי לחזק את הכוח לקראת העימות המתקרב, בערב שלפני הקרב מגישים פאייה אפית, המהווה מאכל ולנסיאני מסורתי של אורז, פרות ים, זעפרן ושמן זית. בימינו, בפסטיבל חסר מעצורים זה ישנה מידה מסוימת של סדר. המארגנים הרחיקו לכת עד כדי פיתוח זן מיוחד של עגבניות קשות לעיכול לצורך האירוע. החגיגות מתחילות בסביבות השעה 10:00 בבוקר עם מרוץ המשתתפים לחטיפת חזיר המשופד על מוט שמנוני. הצופים משקים בזרנוק מים את המשתתפים, תוך שהם רוקדים ושרים ברחובות. כאשר פעמון הכנסייה משמיע צהריים, משאיות עמוסות בעגבניות מגיעות לעיר, תוך שקריאות ה"טו-מה-טה, טו-מה-טה" מגיעות לשיאן. ואז, עם ירי תותח מים, מתחיל האירוע המרכזי. זהו האור הירוק לריסוק והשלכת העגבניות במתקפות החורמה כנגד המשתתפים האחרים. זריקת עגבניות למרחק רחוק, התנקשות מטווח אפס וכן ירי בקלע לטווח בינוני. לא משנה מהי הטכניקה שלכם, עד לתום האירוע, אתם תיראו (ותרגישו) שונים לגמרי. כשעה לאחר מכן, מפציצים ספוגי עגבניות נותרים לשחק ברחוב בתוך ים של סלסה רטובה ורק מעט מהשאריות סביבם מדמות עגבניות. ירי שני של התותח מסמן את תום הקרב. | Entry #16501 — Discuss 0 — Variant: Not specified Finalist
|
מי הוא שהשליך את אותה עגבנייה הרת-גורל ראשונה שבישרה על מהפכת La Tomatina? למעשה, אף אחד לא יודע. ייתכן שהייתה זו התקוממות נגד פרנקו, ואולי קרניבל שיצא מכלל שליטה. על פי הגרסה הפופולרית ביותר של הסיפור, במהלך פסטיבל Los Gigantes של 1945 (תהלוכה של בובות ענק עשויות מעיסת נייר) היו אלה כמה טיפוסים מקומיים שחשקה נפשם בקטטה המונית כדי לזכות במעט תשומת לב. הם נתקלו במקרה בעגלת שוק ועליה עגבניות עסיסיות, והתחילו להשליך אותן זה על זה. גם צופים תמימים השתלבו בחגיגה, ועד מהרה הפך האירוע לתגרה המונית של ירקות מעופפים. אלו שפתחו בקטטה נאלצו לשלם פיצויים למוכרי העגבניות, אך הדבר לא מנע מלחמות עגבניות נוספות – ואת הולדתה של מסורת חדשה. הרשויות, שחששו מהתדרדרות חסרת-שליטה של המצב, קבעו בשנות החמישים סדרה של איסורים, עם הקלות והחמרות לסירוגין. בשנת 1951 נאסרו מספר מקומיים שהפרו את החוק, אך לחץ ציבורי מסיבי הביא לשחרורם. ההתגרות המפורסמת ביותר באיסור על השלכת עגבניות אירעה בשנת 1957, כאשר תומכי העגבניות ערכו להן טקס לוויה מלא, כולל תהלוכה שבה אף נישא ארון קבורה. לאחר 1957 החליטו הרשויות המקומיות לזרום עם המיץ, ולאחר שקבעו מספר כללי יסוד, אימצו את המסורת הביזארית הזו בחום. אומנם גיבורות האירוע הן ללא ספק העגבניות שבקצפת, אך עוד לפני השיא העסיסי חוגגת העיר בוניול במשך שבוע שלם. מדובר בהנצחת הקדושים השומרים על העיר, מרים אם האלוהים ולואיס ברטרן הקדוש, בחגיגה הכוללת תהלוכות רחוב, מוסיקה וזיקוקי דינור בסגנון ספרדי עליז. כדי לאגור את הכוח הדרוש לקטטת הרחוב הצפויה, מגישים למשתתפים ערב הקרב פאייה מרשימה כמיטב מסורת ולנסיה, ובה אורז, מאכלי ים, זעפרן ושמן זית. כיום נהנה פסטיבל חסר-גבולות זה ממידה מסוימת של סדר. מארגני הפסטיבל אף פיתחו במיוחד עבור האירוע השנתי הזה זן מיוחד של עגבניות שאינן ראויות למאכל. החגיגה האמיתית מתחילה בסביבות 10 בבוקר, כאשר המשתתפים מטפסים זה על זה במרץ במטרה לחטוף ירך חזיר התקוע בראש עמוד מכוסה שומן. במקביל, מתיזים הצופים על המתחרים מים תוך כדי שירה וריקודים ברחובות הסמוכים. עם צלצול שעת הצהריים של פעמוני הכנסיות, מגיחות לעיר משאיות עמוסות בעגבניות, ושירת "טו-מה-טה, טו-מה-טה!" ההמונית מגיעה לעוצמות חדשות. ואז, לאחר ירייה בתותח מים, מתחיל האירוע המרכזי. זוהי יריית הפתיחה למעיכה ולהשלכה המוניות של עגבניות במסגרת התקפה חסרת-מעצורים על המשתתפים האחרים בסביבה. תוכלו למצוא כאן משליכי עגבניות בקשת, מתנקשים מטווח קצר ואלופי זריקות וו מטווח בינוני. ללא קשר לטכניקה שלכם, אין ספק שכאשר האירוע יסתיים תיראו (וגם תרגישו) שונים למדי. גם שעה אחר כך עדיין ניתן למצוא מפציצים המרוחים ברסק עגבניות כשהם משחקים בתוך הסלסה האדומה המציפה את הרחוב, וכמעט אין סיכוי למצוא שם משהו שעדיין יש לו צורת עגבנייה. יריית תותח מים שנייה מבשרת את סוף הקרב. | Entry #16928 — Discuss 0 — Variant: Not specified
|
מי זרק את העגבנייה הרת-הגורל שפצחה במהפכת לה טומטינה? המציאות היא שאף-אחד אינו יודע. אולי זו היתה התקוממות נגד פרנקו או קרנבל שיצא מכלל שליטה. הגרסה הפופולרית של הסיפור גורסת שבמהלך הפסטיבל של לוס גיגאנטס (תהלוכה של בובות עיסת נייר ענקיות) שנערך בשנת 1945, מקומיים חיפשו לביים תגרה כדי למשוך תשומת לב. קרה שהזדמנה בדרכם עגלת ירקות והם החלו להשליך עגבניות בשלות לכל עבר. צופים תמימים שהיו במקום נגררו בעל כורחם אל האירוע שהסלים לכדי תגרה גדולה של פירות מעופפים. הפורעים נאלצו בסופו של דבר לשלם למוכר העגבניות, אך הדבר אינו מנע את התרחשותן החוזרת של קרבות עגבניות – ואת הולדתה של מסורת חדשה. השלטונות שחששו מהסלמה בלתי-ניתנת לשליטה חוקקו איסורים, אחר כך נרגעו קמעה, ואז השיבו על כנם את האיסורים, כל זאת במהלך שנות ה-50 של המאה הקודמת. בשנת 1951, מקומיים שהתנגדו לחוק הושמו במאסר עד שמחאה ציבורית דרשה את שחרורם. ההתרסה המפורסמת ביותר לאיסורי קרבות העגבנייה התרחשה בשנת 1957 כאשר תומכי המסורת ערכו הלווית לעג לעגבנייה שכללה ארון קבורה ומצעד. לאחר 1957, החליט השלטון המקומי ללכת עם הזרם, ולאחר שקבע מספר חוקים הוא אימץ את המסורת התימהונית. למרות שהעגבניות תופסות את מרכז הבמה, שבוע של פסטיבלים מקדים למערכה הסופית. זוהי חגיגה עבור הקדושים המקומיים של בוניול, הבתולה מרי והקדוש לואיס ברטרנד הכוללת תהלוכות רחוב, מוסיקה וזיקוקי די-נור על-פי האופנה הספרדית העליזה. כדי לצבור כוחות לתגרה הממשמשת ובאה, מוגשת פאייה אפית בערב הקרב, המציגה לראווה מנה ולנסיאנית מסורתית של אורז, פירות ים, זעפרן ושמן זית. היום, לפסטיבל חסר-גבולות זה יש מספר תקנות לשמירת הסדר. המארגנים אף הרחיקו לכת עד לכדי גידול זן מיוחד של עגבנייה שאינה ערבה לחך במיוחד בשביל האירוע השנתי. הפסטיבלים מתחילים בעשר בבוקר כאשר משתתפים מתחרים ביניהם על השגת ירך-חזיר התלויה בקצהו של עמוד המכוסה שומן. הצופים מתיזים מים בעזרת צינורות על המשתתפים בעודם שרים ורוקדים ברחובות. כאשר פעמון הכנסייה מורה על צהרי היום, משאיות עמוסות עגבניות מגיעות לעיירה וצעקות ה-"עג-ב-ניה, עג-ב-ניה!" מגיעות לקרשנדו. אזי מתחיל האירוע המרכזי עם ירי של תותח מים. זהו האור הירוק להתחיל לזרוק ולרסק עגבניות כנגד המשתתפים האחרים תוך גיוס כל המאמצים האפשריים. הטלת עגבניות לטווח רחוק, התנקשות טווח אפס וזריקות הוק לטווח בינוני. לא חשוב מהי הטכניקה שלכם, כאשר יסתיים הקרב, אתם תיראו (ותרגישו) שונה לחלוטין. כמעט כשעה לאחר מכן, מפציצים ספוגי עגבניות נותרים לשחק בים של רחובות סלסה דביקים, בעוד שלא נותר כמעט דבר המזכיר עגבנייה. יריית תותח שנייה מסמלת את סיום הקרב. | Entry #21389 — Discuss 0 — Variant: Not specified
|
מי השליך את העגבניה הגורלית שהתחילה את מהפכת טומטינה? למען האמת, איש אינו יודע. אולי זה היה מתוך התרסה בפרנקו, או קרנבל שיצא משליטה. על פי הגרסה הפופולרית ביותר של הסיפור, במהלך פסטיבל לוס גיגנטס (מצעד של בובות ענק עשויות עיסת נייר) של 1945, רצו כמה מקומיים לביים קטטה בניסיון למשוך תשומת לב. נקרתה בדרכם עגלת ירקות סמוכה והם החלו להשליך עגבניות בשלות זה על זה. צופים תמימים נשאבו לעניין עד שהמצב הסלים לקטטה המונית של פירות מעופפים. יוזמי הקטטה נדרשו לשלם לרוכלי העגבניות את תמורתן, אבל זה לא מנע הישנות של קרבות עגבניות נוספים – ואת לידתה של מסורת חדשה. מתוך חשש להסלמה ופריקת עול, הרשויות הטילו, הקלו ושוב הטילו שורה של איסורים על המנהג בשנות ה-50. ב-1951, מקומיים שהפרו את החוק נכלאו עד שקמה זעקה ציבורית לשחרורם. ההפרה המפורסמת ביותר של איסור העגבניות התרחשה ב-1957, כשתומכים במנהג ערכו לוויה מבוימת, כולל ארון קבורה ומצעד אבלים. לאחר 1957 החליטה הממשלה לקבל את דין התנועה, לקבוע כמה חוקים מסדירים, ולאמץ את המסורת המשונה. אף שהעגבניות הן העיקר, הילולה בת שבוע מובילה למאורע הגדול. החג נחוג לכבוד הקדושים המגנים על בוניול, מרים הבתולה ולואיס ברטרנד הקדוש, והוא כולל מצעדי רחוב, מוזיקה וזיקוקים בסגנון ספרדי עליז. כדי לאגור כוח לקטטה הממשמשת ובאה, פאייה עצומת ממדים מוגשת ערב הקרב, בנוסח ולנסי איקוני המכיל אורז, פירות ים, זעפרן ושמן זית. כיום, קיבל הפסטיבל משולח הרסן כמה סממנים של סדר. המארגנים הרחיקו עד כדי טיפוח זן מיוחד של עגבניות לא ערבות לחך רק לצרכי המאורע השנתי. החגיגות מתחילות בסביבות 10 בבוקר, כשהמשתתפים מתחרים ביניהם במטרה להוריד חזיר שנתלה על עמוד משומן. הצופים שוטפים את המתקוטטים במים בעודם שרים ורוקדים ברחובות. כשפעמון הכנסיה מכריז על צהרי היום, נכנסות לעיירה משאיות עמוסות עגבניות, שעה שקריאות "טו-מ-טה, טו-מ-טה!" מגיעות לקרשנדו. ואז, לקולו של תותח מים, מתחיל האירוע המרכזי. זה האות למעיכה ולהשלכה של עגבניות, לפתיחת המלחמה הכוללת בין המשתתפים. מיידי עגבניות לטווח רחוק, מתנקשים מטווח אפס, וזורקים לטווח בינוני. לא חשוב באיזו טכניקה אתם משתמשים, עם תום האירוע, אתם תיראו (ותרגישו) אחרת. כמעט שעה מאוחר יותר, מפציצים ספוגי עגבניות נותרים לשחק ברחובות בים עיסתי של סלסה, ולא נותר בסביבה כמעט דבר המזכיר עגבניה. יריית תותח שניה מכריזה על תום הקרב. | Entry #21419 — Discuss 0 — Variant: Not specified
|
מי יידה את העגבניה הראשונה שפתחה את מהפכת לה טומטינה? איש אינו יודע בוודאות. אולי היה זה מרד נגד פרנקו, או פסטיבל שיצא משליטה. על פי הגרסה הרווחת, במהלך פסטיבל לוס ג'יגאנטס (מצעד בובות ענק מנייר עיסה), מקומיים שחפצו בקצת תשומת לב, החליטו להתקוטט. בקרבתם הייתה עגלה עמוסת ירקות והם החלו לידות עבניות בשלות אחד בשני. עוברי אורח תמימים גררו וההמולה הסלימה לכדי קרב ענק של פירות מתעופפים. יוזמי התקרית אומנם נאלצו לפצות את מוכרי הירקות עבור הסחורה שנפגמה, אך הדבר לא עצר את הישנותם של קרבות עגבניות - ומסורת חדשה נולדה. במהלך חמש השנים שלאחר מכן, הרשויות - שחששו מהסלמה חסרת שליטה - הטילו איסורים, הסירו אותם ושוב הטילו, עד שבשנת 1951, מקומיים שהפרו את החוק ולקחו חלק בפעילות האדומה נעצרו ונכלאו עד שהציבור הקים קול צעקה ודרש את שחרורם. המחאה המפורסמת ביותר כנגד האיסור על קרבות העבניות קרתה שנת 1957, ובה קיימו חסידי קרבות העעבניות לוויה היתולית לעגבניה, כולל ארון קבורה ומצעד אבלים. אחרי 1957, החליט השלטון המקומי לקבל את רוע הגזרה, תיקן כמה תקנות יסוד, ביטל את האיסורים ואימץ לחיקו את המסורת המטורללת. התפקיד הראשי שמור אומנם לעגבניה, אך לפני רגע השיא של הקרב יש שבוע של חגיגות ופסטיבלים. זוהי חגיגה לכבודם של הפטרונים הקדושים של העיר בונול, מרי הבתולה ולואי ברטרנד הקדוש. היא מלווה במצעדים, במוסיקה ובזיקוקי די נור כמיטב המסורת הספרדית העליזה. בשביל להתחזק לקראת הקרב הגדול, אוכלים הלוחמים בערב הקרב מנה וולנסיאנית אגדית, 'פאייה' משגעת, ובה אורז, פירות ים, זמן זית וזעפרן. היום, יש מידה של סדר בפסטיבל נטול הרסן. הארגון מהוקצע עד כדי כך, שחקלאים מגדלים עגבניות מיוחדות, סרות טעם, במיוחד עבור האירוע השנתי. החגיגות מתחילות בסביבות השעה 10 בבוקר והמשתתפים מתחרים בינהם מי יצליח לאחוז בחתיכת בשר חזיר התלויה ממוט משומן. הצופים מתיזים מים על המתמודדים תוך כדי שירה וריקוד ברחובות. כשפעמון הכנסייה מצלצל בשתים עשרה בצהרים, משאיות עמוסות עגבניות מתגלגלות לתוך העיירה, וקריאות "טו-מא-טה,טו-מא-טה [ע-גב-ניה, ע-גב-ניה המת'] הולכות ומתגברות. ברגע שתותח מים יורה, המסיבה האמיתית מתחילה. האור הירוק ניתן ועבניות אדמדמות נמחצות ומושלכות במתקפה כוללת חסרת מעצורים. לא משנה הטכניקה: צלפי עגבניות מטווח רחוק, מתנקשים שרואים את הלבן בעיניים וזריקות שונות ומשונות משלל טווחי הביניים, בסוף הקרב כולם חשים, ונראים, אחרת. הלוחמים לשעבר - ספוגי עגבניה מכף רגל ועד ראש - מבוססים בים של רסק עגבניות שבו אין עגבניה שלמה אחת לרפואה. יריה שניה מתותח המים מסמן את סוף המערכה. | Entry #20437 — Discuss 0 — Variant: Not specified
|
מי יידה את העגבניה הגורלית שפתחה את מהפכת "לה טומטינה"? האמת שאיש אינו יודע. אולי הייתה זו התקוממות נגד פרנקו, או קרנבל שיצא מכלל שליטה. לפי הגרסה המקובלת ביותר של הסיפור, ב-1945 במהלך פסטיבל לאס חיגאנטס (תהלוכה של בובות נייר ענקיות), אנשי המקום ביקשו ליזום תגרה כדי למשוך קצת תשומת לב. הם נתקלו בעגלת ירקות סמוכה והחלו ליידות עגבניות בשלות. צופים חפים מפשע נגררו לקרב עד שהאירוע הידרדר לקרב לודרים של פירות מעופפים. המדיחים לעבירה נאלצו לשלם למוכרי העגבניות, אבל זה לא מנע את הישנותם של קרבות עגבניות נוספים - ויצירתה של מסורת חדשה. בשנות החמישים של המאה העשרים, פחדם של הרשויות, מפני הסלמה בלתי ניתנת שליטה היאו אותם לחוקק, להשקיט ולאחר מכן לקבוע מחדש שורה של איסורים. ב- 1951, מקומיים אשר הפרו את החוק נאסרו עד שקמה מחאה ציבורית, שקראה לשחרורם. המחאה הבוטה ביותר לחרם קרב העגבניות אירעה ב- 1957, שבה התומכים ערכו הלוויה מדומה לעגבניה שכללה ארון קבורה ותהלוכה. לאחר 1957, הרשויות המקומיות החליטו לספוג את המכות, להציב מספר כללים ולאמץ בברכה את המסורת במטורפת. על אף שעגבניות נמצאות במרכז הבמה, הן מהוות את מופע הסיום של שבוע של פסטיבלים. זוהי חגיגה של הקדושים המגנים של בוניול, מרים הבתולה, ולואיס בלתראן, הכוללת מצעדי רחוב, מוזיקה, זיקוקי די-נור בסגנון הספרדי העליז. כדי לחזק אותך לקרב הצפוי, מוגשת הפאייה המהוללת בערב הקרב, המציגה לראווה את התבשיל המייצג של ולנסיה של אורז, מאכלי ים, זעפרן ושמן זית. כיום פסטיבל פורק עול זה כולל מידה מסוימת של סדר. המארגנים אפילו דאגו לגדל זן מיוחד של עגבניות לא טעימות לצורך האירוע השנתי. הפסטיבלים מתחילים בשעה 10 בבוקר כאשר המשתתפים מתחרים בהורדת נתח חזיר התלוי על עמוד משומן. הצופים מתיזים על המתחרים מים תוך כדי שירה וריקוד ברחובות. כאשר שעון הכנסייה מצלצל לצהרי היום, משאיות העמוסות בעגבניות נכנסות לעיר ובה בשעה הקריאות טו-מ-טה, טו-מ-טה!" מגיעות לשיאן. ואז במטח של תותחי מים, האירוע המרכזי נפתח. ניתן אור ירוק למעיכה והשלכה של עגבניות במלחמת חורמה במשתתפים האחרים. רגמי עגבניות ארוכי טווח, מתנקשים מטווח קצר, וצלפי קליעות וו לטווח בינוני. אין זה משנה מהי הטכניקה שלך, בסיום הקרב, תראה (ותרגיש) אחרת. כשעה מאוחר יותר, נשארים המפציצים ספוגי העגבניות לשחק ברחובות בים רוטב מחית, אשר אינו מזכיר בדבר עגבניה. ירי מתותח השני מודיע על סיומו של הקרב. | Entry #15817 — Discuss 0 — Variant: Not specified
|
מי השליך את העגבנייה הגורלית הראשונה שהתחילה את מהפכת "לה טומטינה"? אף אחד לא באמת יודע. אולי זה היה מרד אנטי – פרנקו, או קרנבל שיצא משליטה. לפי הגרסה הכי פופולרית של הסיפור, במהלך הפסטיבל של "לוס חיגנטס" (מצעד בובות ענק בנויות מעיסת נייר) ב-1945, כמה מקומיים חיפשו לביים קטטה כדי למשוך קצת תשומת לב. הם עברו ליד קרטון ירקות והתחילו לזרוק עגבניות רקובות. צופים תמימים נהיו מעורבים עד שהסצנה הפכה לבלגן של פירות מעופפים. המסיתים היו צריכים לשלם למוכרי העגבניות, אך זה לא עצר את החידוש של קרבות עגבניות נוספים – ואת הלידה של מסורת חדשה. בגלל חשש מהסלמה בלתי נשלטת, הסמכויות חקקו, הרפו וקבעו מחדש סדרה של איסורים בשנות ה-50. ב-1951, מקומיים שעברו על החוק נאסרו עד שקריאת הציבור ביקשה את שחרורם. קריאת התיגר החצופה והמפורסמת ביותר לאיסור על העגבניות התרחשה ב-1957, כאשר תומכים ערכו הלוויה מדומה לעגבניה, שכללה ארון ותהלוכה. אחרי 1957, השלטון המקומי החליט להשלים עם המצב על אף התנגדותו. הוא קבע מספר כללים ואימץ את המסורת המטורפת. למרות שהעגבניות תופסות במה מרכזית, שבוע של חגיגות מוביל לעימות המכריע. זאת חגיגת הקדושים של בוניול (הבתולה מרים ולואיס ברטרנד הקדוש) עם מצעדי רחוב, מוזיקה וזיקוקי דינור באופנה הספרדית העליזה. כדי לצבור כוחות לקראת העימות העומד להתרחש, פאייה אפית מוגשת למתחרים בערב הקרב, במופע ראווה של מנה אייקונית ולנסיאנית מורכבת מאורז, פירות ים, זעפרן ושמן זית. היום, פסטיבל חסר מעצורים זה, השיג מידה מסויימת של סדר. המארגנים הגיעו עד כדי כך רחוק, שהם פיתחו זן מיוחד של עגבניות שאינו מתאים לאכילה רק עבור האירוע השנתי. החגיגות מתחילות בסביבות 10 בבוקר כשהמשתתפים רצים כדי לתפוס נתח מרגל חזיר המונחת על מוט משומן. הצופים מרטיבים עם צינורות מים בזמן שהם שרים ורוקדים. כשפעמון הכנסייה מצלצל, משאיות עמוסות בעגבניות נכנסות לעיר בזמן שהקריאות ל-: "טו-מ-טה, טו-מ-טה" מתגברות. לאחר מכן, עם ירי מתותח מים, האירוע המרכזי מתחיל. זהו האור הירוק לריסוק וזריקה של עגבניות במתקפות חורמה נגד משתתפים אחרים: השלכת עגבניות מגובה רב, התנקשויות מטווח אפס ויריות מטווח בינוני. לא משנה מה היא הטכניקה שלך, בזמן שזה ייגמר, אתה תראה (ותרגיש) שונה במקצת. קרוב לשעה מאוחר יותר, מפציצים ספוגי עגבניות נותרים לשחק בים של רוטב רחוב מעוך עם מעט שנישאר היכול להזכיר עגבניה. יריית תותח שנייה, מסמנת את קץ הקרבות. | Entry #15964 — Discuss 0 — Variant: Not specified
|
מי השליך את העגבנייה הרת הגורל הראשונה שהתחילה את מהפכת ה 'לה טומטינה'? האמת היא שאיש אינו יודע. ייתכן והיה זה כמרד נגד פרנקו, או קרנבל שיצא מכלל שליטה. על פי הגרסה הפופולרית ביותר לסיפור, במהלך פסטיבל הלוס ג'יגאנטס (תהלוכה של בובות ענק מעיסת נייר), המקומיים רצו לביים תגרה על מנת למשוך תשומת לב. נקרתה על דרכם עגלת ירקות והם החלו להשליך עגבניות בשלות. הצופים התמימים הפכו מעורבים במתרחש והדברים הסלימו לכדי קטטה המונית של פירות מעופפים. יוזמי הקטטה נאלצו לשלם לרוכלים, אך זה לא מנע מקרבות העגבניות לחזור על עצמם, וכך נולדה מסורת חדשה. בשל חשש מהסלמה, הרשויות החליטו לפעול, הרגיעו את הרוחות, והחילו שורה של איסורים בשנות החמישים. בשנת 1951, מקומיים שהמרו את לשון החוק נכלאו עד שלבסוף מחאת הציבור הביאה לשחרורם. הצעד הנועז והמפורסם ביותר כנגד האיסור על קרב העגבניות התרחש בשנת 1957 כאשר התומכים ערכו לוויה בעלת אופי לגלגני, כולל ארון קבורה ותהלוכה, לעגבנייה. לאחר שנת 1957 השלטון המקומי החליט לשתף פעולה, התקין מספר תקנות ואימץ את המסורת המטורללת לחיקו. בעוד שהעגבניות תופסות את מרכז הבמה, שבוע שלם של חגיגות מוביל לאירוע המרכזי. זוהי חגיגת הקדושים של בונול, הבתולה מריה והקדוש לואי ברטרנד, מלווה בתהלוכות רחוב, מוזיקה, זיקוקים, בשמחה האופיינית לספרדים. על מנת להתחזק לקראת התגרה הממשמשת ובאה, בערב הקרב מוגשת פאייה אגדית שהיא לא פחות מסמל ולנסי, ומורכבת מאורז, פירות ים, זעפרן, ושמן זית. בימנו הפסטיבל משולח הרסן הפך למאורגן יותר. המארגנים הרחיקו לכת עד כדי טיפוחו של זן מיוחד של עגבניות חסרות טעם המיועדות במיוחד לאירוע השנתי. החגיגות מתחילות בסביבות עשר בבוקר כאשר המשתתפים אצים לתפוס חזיר המשופד על תורן משומן. בינתיים, הצופים מתיזים על המתרוצצים מים, בעודם שרים ורוקדים ברחובות. כאשר פעמון הכנסייה מודיע כי שעת צהריים, משאיות עמוסות בעגבניות נכנסות לעיר, בזמן שהמזמור "עג- בנ-יה, עג-בנ-יה!" הולך ומתגבר לשיאו. אז, ביריית תותח מים, האירוע המרכזי מתחיל. זהו האור הירוק למעיכה ושיגור של עגבניות במלוא העוצמה נגד המשתתפים האחרים. משגרי עגבניות לטווח ארוך, מתנקשים מטווח אפס, וקלעים לטווח בינוני. לא משנה מהי הטכניקה שלך, עד שזה יגמר, תראה (ותרגיש) שונה למדי. כשעה לאחר מכן, מפגיזים ספוגי עגבניות נותרים להשתעשע בים של סלסת רחוב בה מעט מאוד נותר דומה לעגבנייה. יריית תותח שנייה מסמנת את סוף הקרב. | Entry #18053 — Discuss 0 — Variant: Not specified
|
מי זרק את העגבנייה הראשונה שהחלה את מהפכת הטומטינה? במציאות אף אחד לא ממש יודע. אולי זו הייתה התקוממות נגד פרנקו, או קרנבל שיצא מכל שליטה. על פי הגרסה הכי פופולארית, הסיפור החל בפסטיבל לוס גיגאנטס שהתרחש ב1945 (מצעד ענק של בובות מעיסת נייר), כשהמקומיים רצו לביים מריבה על מנת למשוך תשומת לב. עגלת ירקות נקרתה בדרכם והם החלו להשליך ממנה עגבניות בשלות. משקיפים תמימים מהצד התערבו בהתרחשות שהסלימה לממדי תגרה ענקית של פירות מעופפים. מדרבני .התגרה נאלצו לפצות את המוכרים, אך זה לא מנע מעוד קטטות של עגבניות - ומלידתה של מסורת חדשה מחשש להסלמה במצב, הרשויות חקקו, הרפו והחזירו סדרת איסורים בשנות החמישים. ב1951, מקומיים שקראו תיגר על החוק, נעצרו עד אשר קמה צעקה ציבורית גדולה שדרשה את שחרורם. מחוות ההתנגדות המפורסמת ביותר נגד איסורי השלכת העגבניות בוצעה ב1957 כשתומכי המהפכה ערכו הלוויה מדומה של עגבניות עם ארון מתים ותהלוכת מתאבלים. הממשלה המקומית החליטה ללכת עם הזרם, לחוקק כמה חוקים, ולאמץ את המסורת המשוגעת. גם אם העגבניות תפסו את מרכז הבמה, שבוע שלם של חגיגות, הוביל לסוף העימות המכריע . זוהי הייתה חגיגת הפטרונים הקדושים של בונל. מריה הבתולה ולואי ברנארד הקדוש, עם תהלוכות רחוב, מוסיקה וזיקוקי דינור בסגנון ספרדי צוהל. על מנת לצבור כוח ותוך ציפייה לקטטה המתקרבת, הוגשה בערב הקרב פאייה ענקית שהציגה לראווה תבשיל אורז ולנסי אייקוני עם פירות ים, זעפרן ושמן זית. בימים אילו ישנה מידה של סדר בפסטיבל משולח רסן זה. המארגנים הגיעו לכך שהם מטפחים מגוון מיוחד של עגבניות לא אכילות במיוחד בשביל האירוע השנתי. החגיגות מתחילות בסביבות עשר בבקר, כשהמשתתפים רצים לתפוס חתיכת בשר חזיר קבוע על מוט משומן. צופים מהצד מתיזים מים בצינור על הרצים תוך שהם רוקדים ושרים ברחובות. כשפעמון הכנסייה משמיע את צלצול השתיים עשר, משאיות עמוסות עגבניות מתגלגלות למרכז העיר, כשברקע קריאה קצובה של טו מ טה! טו מה טה! מגיעה לשיאה. אז, עם הפגזת תותחי המים, האירוע המרכזי מתחיל. זהו האור הירוק לרסק ולשגר מתקפת עגבניות לעבר כל שאר המשתתפים. יורי עגבניות מטווח ארוך, יורים מטווח בינוני ומתנקשים מטווח אפס, איזו טכניקה שבה לא תשתמש, לכשהכול כבר נגמר אתה תיראה (ותרגיש) אחרת למדי. כשעה יותר מאוחר היורים, ספוגי העגבניות, נשארים לשחק בים מפעפע של רחובות סלסה, בהם כמעט לא ניתן למצוא זכר לעגבנייה. ירייה שנייה של תותחי המים מסמלת את סוף הקרב. | Entry #16391 — Discuss 0 — Variant: Not specified
|
מי הטיל את אותה עגבניה גורלית ראשונה שהחלה את מהפכת לה טומטינה? האמת היא שאיש אינו יודע. אולי הייתה זו התקוממות נגד שלטונו של הגנרליסימו פרנקו, או קרנבל שיצא מכלל שליטה. על פי הגרסה הפופולרית ביותר של הסיפור, במהלך חגיגות לוס חיגאנטס בשנת 1945 (תהלוכה עם בובות ענקיות מעיסת נייר), חבר'ה מקומיים חיפשו לפתוח בתגרה ולזכות במעט תשומת לב. הם נתקלו בקרבת מקום בעגלת עגבניות והתחילו להשליך עגבניות בשלות. צופים תמימים קפצו על ההזדמנות עד שהמקום הפך לתגרה ענקית של פירות מעופפים. מחוללי המהומה נאלצו לשלם לרוכלי העגבניות, אך הדבר לא מנע את קיומן של עוד מלחמות עגבניות - ואת לידתה של מסורת חדשה. מתוך חשש להסלמה ולאיבוד שליטה, הרשויות חוקקו סדרה של איסורים, ואז הירפו את הרסן, ולאחר מכן, בשנות ה-50 השיבו את האיסורים על כנם. בשנת 1951, תושבים מקומיים שהפרו את החוק נעצרו עד שמחאה ציבורית הביאה לשחרורם. עזות המצח המפורסמת ביותר בתגובה לאיסורי העגבניות הייתה בשנת 1957 כאשר חסידי הרעיון ערכו הלוויית דמה לעגבניה שכללה אפילו ארון מתים ותהלוכת אבל. לאחר 1957, החליטה הממשלה המקומית להרים את הכפפה, קבעה מספר חוקים ואימצה את המסורת המוזרה. למרות שהעגבניות הן לב האירוע, קודם להן שבוע של חגיגות שהן הפתיח להצגה המרכזית. זהו החג של הקדושים הפטרונים של העיר בוניול, הבתולה מריה וסנט לואיס בלטראן, הכולל תהלוכות רחוב, מוזיקה, זיקוקין דינור בסגנון ספרדי עליז. על מנת להתחזק לקראת ההתגוששות הקרבה, מגישים את הפאייה המיתולוגית בערב הקרב, שבמרכזה המנה האופיינית לולנסיה הכוללת אורז, פירות ים, זעפרן ושמן זית. כיום כבר ליש לפסטיבל הפרוע הזה מספר כללים. המארגנים לא חסכו מאמצים והינדסו זן מיוחד של עגבניה ממש לא טעימה במיוחד לכבוד האירוע השנתי. החגיגות יוצאות לדרך בסביבות השעה עשר בבוקר כאשר המשתתפים מקיימים תחרות שבה עליהם לחטוף נתח של בשר חזיר התקוע בראש עמוד מרוח בשמן. הצופים מתיזים סילוני מים על המתחרים תוך כדי שירה וריקודים ברחובות. כאשר פעמוני הכנסייה מצלצלים לשעת הצהריים, נכנסות לעיר בקול תרועה משאיות מלאות בעגבניות, ושירה אדירה בקצב ה-"טו-מה-טה, טו-מה-טה!" הולכת ומתגברת ומגיעה לשיא. לאחר מכן, לקול הרעם של תותח מים, מתחיל האירוע המרכזי. כאן ניתן האור הירוק לשיגור והפגזה של עגבניות בהתקפה רבתי על המשתתפים האחרים. מטילי עגבניות למרחק, מתנקשים מטווח אפס, וקליעות וו לטווח בינוני. לא חשוב באיזו טכניקה תשתמשו, כשמגיעים לסוף, אתם תיראו (ותרגישו) קצת אחרת. כמעט שעה מאוחר יותר, מפציצים ספוגי עגבניות ממשיכים לשחק ברחובות בים של רוטב עגבניות שבקושי מזכיר צורה של עגבנייה. רעם תותחים שני מציין את סוף הקרב. | Entry #20111 — Discuss 0 — Variant: Not specified
|
מי זרק את העגבניה הגורלית הראשונה שהתחילה את מרד ה"לה טומטינה"? האמת היא שאף אחד אינו יודע. אולי זה היה מרד אנטי-פרנקיסטי, או שמא היה זה קרניבל שיצא מכלל שליטה. לפי הגירסה הכי פופולרית של הסיפור, במהלך חגיגות ה"לוס גיגנטס" (מצעד בובות מעיסת נייר ענק) ב-1945, מקומיים רצו לביים מריבה כדי לזכות בקצת תשומת לב. הם נתקלו בעגלת ירקות סמוכה והחלו לזרוק עגבניות בשלות. צופים תמימים גם השתתפו עד שהמצב הסלים לכדי תגרה מאסיבית של פירות עפים. יוזמי המריבה שילמו למוכרי העגבניות, אבל זה לא עצר ממריבות עגבניות נוספות - ולידתה של מסורת חדשה. מתוך פחד מהסלמה פרועה, הרשויות חוקקו, רופפו, ואז החזירו למעמדם שורת איסורים בשנות החמישים. בשנת 1951, מקומיים שעברו על החוק נכלאו עד שסערה ציבורית קראה לשיחרורם. החוצפה הכי גדולה לאיסורי העגבניות קרתה ב-1957 כשתומכים קיימו הלוויית עגבניות מדומה, כולל ארון קבורה ותהלוכה. אחרי 1957, הממשלה המקומית החליטה להיכנע לביקורת, קבעה כמה תקנות, ואימצה את המסורת המטורפת. אף על פי שהעגבניות נמצאות במרכז העניינים, שבוע של חגיגות מתקיימת לפני העימות הסופי. זוהי חגיגה של הקדושים הפטרונים של בוניול, מארי הבתולה, והקדוש לואיס ברטרנד, עם מצעדים ברחובות, מוזיקה, ומופעי דינור באופנה הספרדית. בכדי להכין את החוזק שלך לתגרה המתקרבת, פאייה אפית מוגשת בערב המריבה, שמראה לראווה תבשיל איקוני ולנציאני של אורז, פירות ים, זעפרן, ושמן זית. כיום, יש קצת סדר לחגיגה הבלתי מוגבלת הזאת. מארגנים הרחיקו לכת עד כדי עיבוד זן עגבניות מיוחד שהוא קשה לעיכול רק בשביל החגיגה השנתית הזאת. חגיגות מתחילות בערך בשעה 10 בבוקר כשהמשתתפים מתחרים לתפוס נקניק שקבוע על עמוד משומן. צופים מרססים את המשתתפים במים תוך כדי שהם שרים ורוקדים ברחובות. כשפעמון הכנסייה מצלצל להודיע על שעת חצות, משאיות מלאות בעגבניות מתחילות להיכנס לעיר, כשקריאות "ע-ג-ב-נ-י-ה ע-ג-ב-נ-י-ה!" מגיעות לשיאם. או אז, עם ירי זרנוק מים, האירוע המרכזי מתחיל. זהו האור הירוק למעוך ולזרוק עגבניות במתקפת חורמה נגד משתתפים עמיתים. זורקי עגבניות למרחק רחוק, מתנקשים מטווח אפס, והשלחות מטווח בינוני. יהיה מה שיהיה הטכניקה שלך, כשהחגיגה מסתיימת, אתה תיראה (ותרגיש) לגמרי אחרת. בערך שעה לאחר מכן, מפציצים ספוגי עגבניות נשארים לשחק בים של סלסה מעוך בלי שום דבר שנראה כמו עגבניה לרפואה. יריה שנייה של הזרנוק מסמל את סיום המריבה. | Entry #16882 — Discuss 0 — Variant: Not specified
|
מי להקתי שעגבניות הגורליות הראשונות שהתחילו את המהפכה לה Tomatina?המציאות היא שאף אחד לא יודע. אולי זה היה מרד נגד פרנקו, או קרנבל שיצא מכלל שליטה. על פי הגרסה הפופולרית ביותר של הסיפור, במהלך הפסטיבל 1945 לוס Gigantes (מצעד בובות עיסת נייר ענק), המקומיים חיפשו לביים קטטה כדי לקבל קצת תשומת לב. הם קרו על עגלת ירקות סמוכים והתחילו השלכת עגבניות בשלות. צופים תמימים הסתבכו עד למקום הסלים לתגרה מסיבית של טסים פירות.המסיתים היינו צריכים להחזיר את ספקי עגבניות, אבל זה לא מנע את הישנותם של יותר קרבות ועגבניות לידתה של מסורת חדשה. חוששים מהסלמה פרועה, הרשויות נחקקו, רגועה, ולאחר מכן הוחזרו לסדרה של איסורים ב1950s. ב -1951 המקומיים שקראו תיגר על החוק היו כלואים עד מחאה ציבורית קראה לשחרורם.החוצפה המפורסמת ביותר לאיסורי העגבניות קרו ב1957 כאשר חסידים שהתקיימו הלווית עגבניות מדומה להשלים עם ארון ותהלוכה. לאחר 1957, השלטון המקומי החליט לגלגל עם האגרופים, נקבע כמה כללים במקום, ואימץ את המסורת ומטורף. למרות שהעגבניות לקחת את מרכז הבמה, שבוע של חגיגות להוביל עד לעימות הסופי. זוהי חגיגה של הקדושים של Bunol פטרון, מרים בתול וסנט לואיס ברטרנד, עם תהלוכות רחוב, מוסיקה וזיקוקין באופנה ספרדית שמחה. כדי לבנות את הכוח שלך לקטטה הממשמשת ובאה, פאייה אפית מוגשת בערבו של הקרב, לראווה מנה אייקוני Valencian של אורז, פירות ים, זעפרן ושמן זית. כיום, יש פסטיבל חסר מעצורים זה מידה מסוימת של סדר. מארגנים הרחיקו לכת עד כדי לטפח מגוון מיוחד של עגבניות לעיכול רק לאירוע השנתי. חגיגות לבעוט מחוץ סביב 10:00 כאשר מרוץ משתתפים לתפוס חזיר הקבוע על גבי מוט שמנוני. צופים צינור המערבלים עם מים בזמן ששרים ורוקדים ברחובות. כאשר פעמון הכנסייה מכה צהריים, משאיות עמוסות בעגבניות רול לתוך העיר, בעוד קריאות "ל- ma-te, ל- ma-טה!" להגיע לשיא. ואז, עם הירי של תותח מים, האירוע המרכזי מתחיל. זה האור הירוק לריסוק ומשיק עגבניות בהתקפות החורמה נגד משתתפים אחרים. Lobbers עגבניות למרחקים ארוכים, מתנקשים מטווח אפס, ויריות וו לטווח בינוני. לא משנה מה הטכניקה שלך, עד שזה נגמר, אתה תיראה (ומרגיש) שונה לגמרי. כמעט שעה לאחר מכן, מחבלים ספוגי עגבניות נשארים לשחק בים של סלסה רחוב הרטובה עם שמאל קצת הדומים לעגבנייה שאפשר למצוא.יריית תותח שנייה מסמנת את סוף הקרב. | Entry #17806 — Discuss 0 — Variant: Not specified
|